מברוק עליק יא אריס

כאמא לבנים לא חשבתי שאזכה להפיק חינה תוניסאית אסלית, כמו שאמי ערכה עבורי. אז כשארוסתו של בני ביקשה שאערוך עבורה את הטקס, לא הייתה מאושרת ממני. מסע שנמשך חודשים ארוכים בהתחקות אחר המנהגים, המאכלים והתלבושות האותנטיות הסתיים בחיוך אחד גדול ומאושר עכשיו אני מחכה לנכדים. 

 

תערובת החינה

זכיתי! זכיתי! כלתי הטרייה זיכתה אותי בהפקת חינה עבורה. אקדים ואומר שטקס החינה שנערך לפני החתונה, הוא אחד הטקסים האהובים עלי. לא נעים לי להודות אבל אני אוהבת אותו אף יותר מטקס החתונה. לכן אני מקפידה להשתתף בכל טקס חינה שאליו אני מוזמנת, ואין זה משנה מאיזו עדה.

אני תמיד עוקבת בסקרנות אחרי הטקס, התלבושות, המנהגים והמסורות סביבו, ובוחנת בעניין רב את השינויים בין העדות, מנסה להבין האם עדיין מקפידים על המנהג כהלכתו או, כמו שראיתי לא פעם, מסתפקים בקולולו קולני, עוגיות מתוקות ומריחת עיסת החינה. לדאבוני רוב החוגגים אינם מבינים את מקורו של הטקס היפיפה ואת פשרו, אך כולם מבינים שזו המסיבה הכי טובה בעיר, אפילו לפני החתונה.

עכשיו אחזור לעניין שבו פתחתי כאשר ציינתי שזכיתי. ומדוע אני מרגישה שזכיתי? ככל שהתעמקתי במנהגי הטקס ובמאכלים המוגשים בו, למדתי שעל טקס החינה אמונה אם הכלה ועל שבת החתן אחראית אם החתן. מתוך כך הבנתי די מהר – ובצער רב יש להודות – שכאם לבנים בלבד, נפקד ממני הפקת טקס חינה כמו שאמי ערכה לכבודי.

לכן כאשר כלתי אנה, שבכלל הגיעה אלי מאמריקה הרחוקה ולה שורשים מאוקריינה, ביקשה ממני לערוך לה טקס חינה, או כמו שהיא אמרה: Pascale, can I have henna?, קפצתי משמחה על ההצעה כמוצאת שלל רב. ידעתי שאסור לי לוותר על ההזדמנות שנקרתה בדרכי, ומיד צעקתי בשמחה "כן!", לפני שמישהו מסביבי הספיק להגיב. מבחינתי זו הזדמנות חד פעמית לערוך טקס חינה כהלכתו. כך החל המסע המשעשע והמפתיע שלי אחר הפקת החינה המסורתית.

בעבר הטקס נערך בצניעות בבית כשהוזמנו אליו רק בני המשפחה ונשות המשפחה הקרובה (אין גברים בטקס, למעט בני המשפחה). כך נערכה החינה שלי, היא הייתה קטנה, ממוקדת וצנועה. את התלבושת המסורתית אמי תפרה במיוחד עבורי וכמובן הכינה את כל התקרובות שהוגשו למוזמנים.

 

כלתי בתלבושת המסורתית

אם פעם הצעירים התביישו לערוך חינה ודחקו בהורים לוותר על המנהג האתני והפולקלורי הזה, הרי שבשנים האחרונות יש רנסנס לטקס הססגוני. כיום הוא הפך לנחלת הכלל, כשמוזמנים אליו חברים, מכרים וכמובן גברים. הוא אומץ בחום גם במשפחות מעדות שמעולם לא הכירו את המנהג. בעקבות הביקוש צמחו חברות שמציעות להפיק את הערב. הן דואגות לתלבושת, למוזיקה, לאוכל ולדברי המתיקה, וכמובן לניהול הטקס עצמו שלכבודו משכירים אולם גדול. כך הפך טקס מסורתי יפהפה, משפחתי וצנוע להפקה גרנדיוזית שמהווה חזרה גנרלית למסיבת החתונה.

בהתרגשות רבה פניתי לאחת מחברות ההפקה על מנת לבדוק אפשרות שהכול ינוהל על ידי גורם אחד. נדהמתי לגלות שיש בליל של מנהגים, תלבושות, ותפאורות. הכול מעורבב. אומנם ההצעה הייתה נוצצת ומרהיבה, אבל ממש לא דומה למה שרציתי וזכרתי.

 

אני בתלבושת החינה המסורתית

מצאתי שלרוב ההצעות מתאפיינות במנהגים צפון אפריקאים, מרוקאים בעיקר. זר אולי לא יבחין בדקויות, אבל אני רציתי לערוך טקס חינה תוניסאי אסלי. ידעתי בדיוק מה הוא צריך לכלול ואיך הוא אמור להראות, ולכן לא הסכמתי לפשרות או לקבל תשובות כמו "אבל כך עושים כולם" או "כך נהוג". אמרו לי, "רק את יודעת על המנהגים התוניסאיים ולא ישימו לב שהם לא יעשו". יכול להיות שהם צודקים, אבל אני רציתי את הברכות ואת התוכן של טקס החינה.

הבנתי שאם אני רוצה טקס חינה מדויק עלי להפשיל שרוולים ולהפיקו בעצמי. כך החל מסע ארוך ומרגש שנמשך שמונה חודשים. ידעתי שלפני כמה משימות: לחפש אחר התלבושת התוניסאית המסורתית והאותנטית; למצוא מי שיכין את המאכלים מהמטבח התוניסאי, כאלו שלא עברו שינויים ושיהיו מה שנקרא נאמנים למקור; ולמצוא מקום לערוך בו את האירוע, כזה שיראה כמו סלון ביתי ויקנה לאורחים תחושה של בית.

נפגשתי עם עשרות מלבישות וראיתי מאות תלבושות, תוך שאני בודקת סגנונות, צבעים ואיכות. כל התלבושות היו יפיפיות, נוצצות, מעוטרות ומנצנצות, אבל הן לא הזכירו בשום אופן את התלבושת המקוריות התוניסאית. אלה היו פשוט תלבושות שנתפרו במיוחד לאירוע.

 

 

לא התייאשתי. הפעלתי מכרים וקשרים לאורכה ולרוחבה של הארץ. שוטטתי שעות במרשתת, עברתי בין עשרות חברות הפקה עד אשר מצאתי את רשל אוזן ממושב בית הגדי שבדרום הארץ. אחרי נסיעה ארוכה הגעתי לביתה והיא ממש קרנה משמחה. רשל פתחה את דלת הארון והוציאה את מה שחיפשתי מזה חודשים: תלבושת מקורית, עשויה מבד בגוון כחול נוצץ ובוהק, שזור כולו חוטי זהב. חלקו העליון עשוי רקמה צפופה מעשה יד.

בהמשך היא הוציאה בזהירות כובע משי רקום כולו במטבעות זהב, שממנו יוצאות שרשראות זהב רבות ועגילי זהב ענקיים. את כל הקונסטרוקציה הזו מניחים על ראש הכלה. בנוסף היו אצלה שרשראות זהב ארוכות שמעוטרות בדוגמאות דגים וחמסה ועשרות צמידי זהב. והיה גם החולכאל, צמיד מוזהב מעוטר ועבה המיועד לרגל וגם נעלי זהב מחודדות.

כל כך התרגשתי. ידעתי שמשימתי הראשונה עברה בהצלחה. ובעוד אנו מדברות על התלבושת הססגונית, הבנתי שרשל יודעת גם לבשל את המאכלים המקורים שאותם ביקשתי להגיש בטקס החינה של כלתי ובני. כשביקשתי את עזרתה בנושא היא כמובן נרתמה מיד למשימה. את שלושת התלבושות הנוספות לכלה ולאורחים סיפקה יהודית אנושי מנתניה, והיא זו שניהלה את כל הטקס ביד רמה ובמיומנות מקצועית ראויה לשבח. גם את המשימה השלישית פתרתי לשביעות רצוני, כשמצאתי את "מקום בלב" ברעננה"

 

תערובת הבסיסה

חיפשתי אטרקציה נוספת לאורחי והצלחתי לגייס גם את רמי מדר מאשקלון, שלו קראתי "איש הבריק". תפקידו היה להכין ולהגיש לאורחים את הבריק המסורתי, עלי בצק עדינים ודקים המזכירים את עלי הפילו, שאותם ממלאים בביצה ובמחית תפוחי אדמה. לצד הספנג המתוק בתום טקס מריחת החינה

אני תמיד מחפשת חיבורים בין העדות, ומשום שכאמור הכלה שלי היא מעדות אשכנז החלטתי שטקס החינה יתחיל בטקס הנהוג אצלם והוא שבירת צלחת מעוטרת. מצאתי שלמנהג הזה מספר הסברים: זכר לחורבן, בדומה לכוס בחופה וסמל לשבירת הרווקות והתחלה חדשה כזוג. לפי המנהג אם החתן ואם הכלה אוחזות בצלחת המיוחדת ושוברות אותה יחד לעיני הזוג. כל הרווקים והרווקות בקהל מוזמנים לקחת חתיכה משברי הצלחת, כסגולה למציאת זיווג ונישואין במהרה.                      

אחרי שבירת הצלחת עברנו לטקס החינה: מנהלת הטקס הובילה בתהלוכה את הכלה, החתן, ואותנו, ההורים כשאנחנו אוחזים ב"מזהר", סלסילת קש מעוטרת פרחי ציפורן. בתוך הקערה נחה קערה קטנה יותר ובה עיסת החינה מעוטרת בסוכריות דרג'ה ובתוכה נעוצים ארבע נרות וקערה נוספת עם בסיסה, תערובת מתוקה שעשויה מדגנים קלויים בתוספת שקדים ותמרים, שימתיקו את חייהם החדשים של הזוג הטרי.

האורחים שלנו הוזמנו להשתתף בטקס כשהם לבושים בתלבושת המסורתית האותנטיות והססגוניות וללוות את החתן והכלה וההורים בשירה ובצהלולים אל האולם. האורחים לקחו חלק בטקס גם כשבירכו את הכלה והחתן. על ברכי בני וכלתי נפרשה מטפחת רחבה. מנהלת הטקס חילקה מטבעות לאורחים והם הוזמנו לברך את הזוג, ולהניח בתום הברכה את המטבע על המטפחת הנתונה על ברכיהם. לבסוף צררו לצרור את המטפחת עם המטבעות והגישו לחתן ולכלה לשמור את כל ברכות האורחים.

משם עברנו לטקס מריחת החינה בכפות הידיים של החתן והכלה והאורחים, וטעימת הבסיסה המסמלת שפע וברכה לבניית בית חדש.

 

 

התקרובת הייתה כולה תוניסאית מסורתיות ואותנטית. בדיוק כמו בשווקים בתוניס הוכנו בריקים עם ביצה או תפוחי אדמה לעיני האורחים, והוגשו מתאבנים כמנהג העדה כמו פולים עם כמון, המסמלים שפע והתחלה חדשה; מסייר, ירקות בתחמיץ; פריקסה, כריך מטוגן ממולא באריסה, טונה, צלפים; וכופתה, קציצות צמחוניות.

גם המשקאות שהוגשו היו אותנטיים: ערק (בוחה בוקובזה), רוזטה – משקה שקדים וגם לימונדה מתוקה וצוננת. לצדם הוגשו עדם חוט (בוטרגה) שהם ביצי דגים וגם פיצוחים, וזיתים כבושים תוצרת בית.

בתום הטקס הוגשו ספינג' (בנייה), סופגניות חמות אשר טוגנו במקום ועליהן פוזרו תועפות סוכר. במקביל נפתח מזנון המתוקים שכלל כאלף עוגיות שעליהם עמלה אורלי ברנז מבת ים, אשר עיצבה בכישרון רב את העוגיות שנראו כמו תכשיטים קטנים. הן היו עשויות משקדים, קוקוס, תמרים, אגוזי מלך, פקאנים ומרציפן ולצדן הוגשו עוגיות מסורתיות בהן מקרוד, דבלה, יויו, בולו, גיזטה, שבקיה, רייבה, קורנה, עבמבר, ספרה ועוד. גם משקאות חמים היו שם: תה מהביל עם בוטנים קלויים ומבחר עשבי תבלין לתוספת גיוון וטעם כמו נענע, לואיזה, גרניום, ורדים מיובשים וקינמון.

וכך, כשאני צועדת לצד החתן והכלה בתהלוכה בדרך אל טקס החינה, אוחזת בשתי ידיי את סלסילת הקש מעוטרת בפרחי ציפורן, סגולה לכך שחייהם יפרחו כפרחים, ומתבוננת בקערת החינה עם סוכריות הדרג'ה, כשהנרות נעוצים במרכזה הם סגולה לכך שדרכם של בני הזוג תואר תמיד – עיניי נצצו מאושר וגאווה. הצלחתי במשימת החינה! רכנתי לעבר בני ולחשתי באוזנו: "מברוק עליק יא אריס, מברוק!"

 

הובלת החתן כלה לטקס החינה

 

אלף לילה ולילה

טקס החינה נפוץ בקרב בני עדות המזרח, מארצות ארצות צפון אפריקה ומזרח אסיה: מרוקו, תוניס, אלגי'ר, לוב, הודו ותימן. הוא נועד לפרסם ברבים את דבר האירוסים בין בני זוג שעומדים להינשא בקרוב. במקור נערך הטקס כשבוע ימים לפני מועד הנישואים, אולם כיום נוהגים לקיים אותו יום או לכל המאוחר יומיים קודם לחתונה.

יש הטוענים כי פירוש השם "חינה" הוא על שם צמח החינה האדומה, שממלא תפקיד בטקס עצמו ומטביע חותם על אירוסים. אחרים סבורים כי המילה "חינה" (במקור: חנה) כוללת בתוכה את שלוש המצוות שבהן האישה מחויבת לאחר הנישואים: הפרשת חלה, נידה וטהרת המשפחה והדלקת נרות שבת.

כל עדה הטביעה במנהגי הטקס את הצביון והסגנון הייחודיים לה, בתלבושות ובתכשיטים, בכיבוד ובכלים ומהלך הטקס. בערב זה מקבלת הכלה שפע איחולים וברכות לחיים חדשים, טובים ופוריים. את הערב מלוות זמירות שמתארות את פרידת הצעירה מבית הוריה והגעתה לביתה החדש.

 

עלי בריק במלית שקדים

שלל סמלים מלווים את הערב הזה, בהם סוכריות דרג'ה, ביצים ועיסת החינה, כמובן. העיסה עשויה מצמח החינה, מיובש וטחון לאבקה ומדולל במים או בתה חזק ומבושם. את העיסה משהים כשעתיים עד לקבלת מרקם דייסתי. במהלך הטקס מורחים מעט עיסה בכף היד של הכלה והחתן ועוטפים אותה בסרט מעוטר. לאחר כמה דקות מסירים את הסרט ושוטפים את היד ונותר כתם אדמדם. בהמשך זוכים לכבוד הזה גם האורחים.

גם החלפת מתנות היא אחד הסמלים של החינה המסורתית. בטקס התוניסאי מכינה משפחת הכלה סלסילה עם מתנות לחתן, ומשפחת החתן מכינה סלסילה גדולה בצורת עריסה ובה מתנות לכלה. עריסה זו אמורה לשמש את הכלה לחפצי התינוק הראשון בבוא העת. הכלה נוהגת לחלק מתנות לרווקות תוך שהיא קושרת טול מהינומת הכלה, זו סגולה להחשת זיווגן.

 

שלל מתוקים

אל חלק קטן מהמתכונים שהוגשו בחינה:                 

דֶבְּלָה/ שושני בצק בסירופ

יויו/ כעכים מתוקים 

כיסני בריק עם ביצת עין / בּוּרִיקָה

פריקסה/כריך תוניסאי

סְפִינְג' / בצקניות מטוגנות

 

ספינג'

מאספן / סלסילות בצק ממולאות שקדים 

עוגיות בוטנים

סיגרים מתוקים / בריק בדבש

 

פריקסה

 

צילומים: פסקל פרץ-רובין , נדב אריאל  

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

הרשמו לניוזלטר של פסקל

הרשמו לרשימת התפוצה של פסקל לקבלת ניוזלטר חודשי מתוק

תודה שנירשמת.

שגיאה בהרשמה, נא לנסות שוב.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here