ליליות " אנשים,נשמה,אוכל "

לעומת סיסמת הלוגו המעט קלישאתית

"אנשים, נשמה, אוכל", של מסעדת לילות, חזית המסעדה ועיצוב הפנים שלה פחות יומרני ואפילו משתלב יפה עם מגוון התפריט המתחכם. חלל פשוט ומובן הוא סביבה מתאימה לחוסר הסובלנות של המנות עליהן נרחיב בהמשך. ואם נחזור ללוגו, כשמדובר במושגים מופשטים ועמוקים כל כך כמו אנשים נשמה ואוכל אני מרגיש דיי ביקורתי כאשר הצורה היחידה שהנ"ל מוצגים

בפני אורח מזדמן היא כסדרת אותיות שמודבקות על קיר.

עם זאת נסלח לליליות על שחטאה באחד מתסמיני מחלת השיווק המערבי, שכן בכל זאת מדובר רק בלוגו ואנחנו מבקרים אוכל ובכן, לילות מצליחה לתת ערך מוסף למזון או כפי שבעידן הריאליטי הלה נקרא  בשפת הרחוב  "גורמה", אז החלטתי שראוי שנכתוב עלייה.

הגעתי למסעדה בערב יום שני מלווה בחברה קרובה, אני אזכיר שמדובר במסעדה כשרה ולכן כשראינו את התפריטים הופתענו משחרור הרסן תחת המסגרת הכשרה, כשנתקלים  באספרגוס ירוק, קרם פופקורן, ביצה רכה ושוקולד מריר עולה שאלת היומרנות. ואכן, ניכר היה שקשה למטבח לטפל במנה הזו שכן היא הייתה חסרת זהות מגובשת ואופי מובהק. על אף שהחומרים לא הוגשו כרשימת מצרכים לרכישה, אך עדיין ניכר כהמנונים היו נכונים, המנה סבלה מחוסר יציבות.

אבל על הנשמה והרצון להוכיח ליליות שיחקה אותה, שלא תבינו אותי לא נכון, זו לא מנה רעה בכלל, טעימה בהחלט, אבל שילוב החומרים מכוון גבוהה מידי אולי, עם זאת לא כל החצים של ליליות מפספסים את המטרה, שתי מנות נוספת מייד נחתו על השולחן, הראשונה: רביולי פטריות בציר אספרגוס ומלך היער צלוי, שהייתה בהחלט מפתיעה, בשלב זה אנחנו מבינים כי האספרגוס נמצא ברומן סוער עם השף, והשנייה: כבדי עוף על ברוסטקת בננות בקרמל וניל.

אני בהחלט אוהב שילובים מתוקים שלא קוראים לעצמם קינוח במטבח, עם זאת לא הייתי בטוח שיהיה על מה לכתוב כשזה מגיע לעוד כבד עם פרי ברוטב מתוק כלשהו, ובכל זאת, המנה שווה!, הכבדים מספיק רכים והברוסקטה מספיק פריכה בכדי לעורר מרקם משותף מעניין, כמובן שטעם הבננה, הווניל והכבד הטרי רק הוסיפו לחגיגה, עיקר הייחודיות במנה שהיא מביאה לחיך טעמים שאני כסועד מחליט על המינון ביניהם, ולכן לדעתי היא תקלע לטעם הרוב.

כשזה מגיע לפטריות, הטעם היה עמוק והעיד על טיפול מסור במילית הרביולי, האמת שהן נראו יותר ככיסוני "חינקלי" גרוזיניים אבל נוותר על המינוח כי ההגשה בהחלט יפה, המילית הייתה מימיית מידיי לעניות דעתי ופגעה במרקם, עם זאת, היה ברור עם הביס הראשון הסיבה לדלילותה, עדינות. מנה עדינה עם טעם עמוק של פטריות ואפילו של יער אם יורשה לי, ציר האספרגוס נותן את התשתית ומשלב יפה את הטעמים בפה. מומלץ בחום לאוהבי פטריות.

סינטה שמנה הגיחה אחרי שלב הראשונות מלווה באנדיב אספרגוס רוטב סצואן ופירה אפונה. כמובן שלא נתייחס לאספרגוס שנמצא שם רק בגלל שיש לו רומן עם השף, אבל נתייחס לפירה האפונה המצוין שהוא בעצם פירה היברידי של אפונה ותפו"א שמתובל בחן עם מרקם מגניב של פירה עם פירה אפונה ופצפוצי אפונה. רוטב הסצואן מהמזרח היה טיפה אנמי וטעמו שאמור להיות מתוק חריף עבר "כבישה קרה" ומערבית וחבל כי הסטייק היה ברמה גבוהה מאוד, רמת עשייה מדויקת מבפנים לחוץ, וצריבה קלה בפאות, הבשר עצמו היה מלא בטעם ותיבול נכון- הסגירה הנכונה של הנתח לפני העשייה ואיכות הבשר הובילו למנה מצוינת. מנה עיקרית נוספת שליוותה אותנו הייתה "סטייק חציל", הייחודיות שלה הייתה באנטי-חצילייות שלה, איך שהוא, באמת שאין לי מושג איך- החציל היה "בשרי" ומלא בניגוד לאווריריות והקלילות המוכר של חציל קלוי,

השום והפטריות התיישבו יפה על ה"סטייק" כמלווים ראויים לסולנום, ברם הפירה אפונה מהמנה הקודמת נראה קצת לא קשור, האפונה מביאה טעם מכוון וברור בעוד החציל נותן לסועד למלא עצמו – האחד מכיל והשני מוכל, ובכדי ששניהם יהיו על הצלחת אולי דרושה הייתה חשיבה נוספת על פירה ומרכיביו.

ולשורה התחתונה, ליליות נוטה לנסות להרשים במושגים קונטמפורליים החל מ"אנשים, נשמה ואכול" ועד מנות עם קונספט מגניב וביצוע לא תמיד מושלם, למזלה ההשקעה והמאמצים הרבים שהיא עושה בדרך לשחק בליגה של הגדולים ולייצר אוכל בשפה גבוהה מאוד משתלם לה.

מביקורי הקצר במסעדה אני חייב לציין כי חומרי הגלם מעולים וניתן להבחין בקפדנות בעשיית המנות  כמו כן נרטיב המנות ברור וניתן ליהנות מאורחה מגוונת עם עושר רעיוני גם בביצוע וגם בטעם.

צילום: יח"צ

http://www.pascalpr.co.il/9045/%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%9c-%d7%9e%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%94/%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d%d7%a0%d7%a9%d7%9e%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c-2/