מסעדת "מרקדו"

"המעדנים של מרקדו" הוא שם מנת הדגל של המנות הראשונות שב"מרקדו". ותכלס, היא מספרת את סיפור המסעדה בעזרת 4 סוגי בשרים ומלפפון חמוץ. 

 

אתם בטח שואלים מדוע אני מתחיל במנה הראשונה הזו ללא כל הקדמה והתראה… אז באו נדמיין שיש מסעדה מסוימת, בלי לפרט שמות, שמכנה עצמה "שוק" בסגנון ים תיכוני, והרושם הראשוני שלה (המנה המדוברת) מורכב בין היתר ממפגש מיוחד של פרוסות דקות של אנטריקוט, סינטה כבושה, רייט ברווז, ואלה מוגשים עם בצל צלוי חרדל ומלפפון חמוץ. פשוט לא?

אז זה הוא שלא, המנה הזו קולעת כמו אקרובט בקרקס רוסי שקופץ מנדנדה לנדנדה – היא פשוט לא מפספסת. מנה ראשונה היא מבואה של המסעדה. הרושם הראשוני שלה.  היא הארומה של המכלול הקולינארי שלקראתנו.  בעזרת המנה הראשונה אני מנסה להבין מה הרעיון המנחה שמאחורי המסעדה. וזו, פתחה בפני את הרעיון מאחורי מסעדת "מרקדו" ומהווה את הגשר הכי נכון למנות העיקריות.

 

עכשיו אני שואל את עצמי למה אני מבזבז כבר 300 מילה על "המעדנים של מרקדו", שהיא אחת מתוך ערב רב של מנות ראשונות, בלי שאמרתי מילה אחת על המסעדה?

התשובה הראשונה שעולה לי בראש היא בגלל שהמנה הזו היא המסעדה.

היא נשענת על איכות המוצר, הכבוד שמעניקים לו במטבח באופי שטיפלו בו והגישו אותו. כמו שוק טוב המציע חומרי גלם איכותיים בפשטותם ובשמחת החיים שלהם, היא לא שדרוג של מנות אחרות. היא מחווה של כבוד לבשרים. לחומרי הגלם ולאופי הנכון להכין ולהגיש אותם כאשר רוצים אותם כמו שהם. יפים איך שהם. בלי איפור ובלי גימיקים. 

 

מה שיפה במסעדת "מרקדו" הוא שניתן לקרוא את הפסקה האחרונה שוב ולא לדעת למה אני מתכוון.  למנה הראשונה או למסעדה עצמה? 

הרעיון שעומד מאחורי "מרקדו" הוא שוק ים תיכוני. ומבחינתי הדבר מחייב מוצרים איכותיים, מנות עממיות  והמון שמחה.  צריך הרבה אומץ להחליט להגיש מנה מדויקת ופשוטה. הרבה תלוי באופן ההכנה המוקפד ובבחירת החומרים. הכי מבאס הוא שלמנות פשוטות יש תכונה מעצבנת להיות בעלות אופי מובהק – אוהב לא אוהב. לכן המגוון בתפריט בהחלט מרשים ביחס לכך שכל מנה מביאה רעיון אחר ועדיין המכלול שומר על אותו צביון מאחד: "מרקדו".

 

לא יכולתי להתאפק! התפריט המסקרן מושך אותך לכל מני כיוונים. שתי מנות עיקריות מאוד מיוחדות צפו להן מעל הטקסט עם אופי כל כך חזק שהייתי חייב לנסות את שתיהן. אני מדבר על נקניקיית "ראס אל חנות"  98 ₪ ואנטריקוט פידלוט  38 ₪.

 

הלכתי על הנקניקייה.   למה? כי חשבתי שזה אמיץ מאוד להציע נקניקייה במסעדה ואחרי יריית הפתיחה המוצלחת כל כך שאלתי עצמי למה לא?

זה מצחיק לשבת במסעדה ולהזמין נקניקייה ב- 98 ש"ח ולא להרגיש מטומטם. ועוד "מרוקאית" – אני מודה מקרב לב לשף אבי ביטון, שמכבד כל כך את האופי של הנקניקייה המרוקאית הזו ומגיש אותה אותנטית בלי פשרות.  

 

הכבוד הזה ניכר כבר בביס הראשון. הבנתי שכשאני אוכל אותה אני ממש לא מטומטם. לנקניקייה הזו יש אופי ארומאטי ויש לה ערך קולינארי והיא מביאה איתה אמירה ברורה – אני פה! אני נקניקיה ואני מרוקאית… ואתה לא תשיג אחת כמוני בשום מקום אחר! בטח שלא קפואה בסופרמרקט – כי צריך לחשוב לפני שמכינים אותי וצריך להרגיש לפני שמבשלים אותי וטעם כזה עוד לא טעמת בחיים שלך.

 

וכמה שהיא צדקה!  התאהבתי בנקניקייה החריפה ומלאת הטעם הזו, והתאהבתי גם באומץ של השף ביטון. כי כמו באומנות – צריך המון ניסיון, כשרון ואומץ לייצר מינימליזם איכותי . והדבר נכון גם בצד הקולינארי של האומנות העכשוויות.

לא כולם יכולים להגיש נקניקייה ולקרוא לעצמם שפים – אל תנסו את זה בבית, למקצוענים בלבד.

 

בסופו של יום, "מרקדו" היא מסעדה עם אופי. יש לה מוטיב מנחה ים תיכוני חזק ואמיתי ואפילו עכשווי. היום לייצר מנות עם אופי חזק וטעם נכון צריך דבר ראשון כשרון. כי אני לא מאמין שהרבה מסעדות יכולות להגיש נקניקייה שבאמת שווה את המחיר שלה – 98 שח. ו"מרקדו" כן. כי מהמנות הראשונות היא מכינה אותך לחוויה קולינארית אמיתית וכשאתה מגיע לעיקריות אתה כבר סומך עליה שלא תפספס. בלי גימיקים ועם המון כבוד לאוכל! אופי ים תיכוני אמיתי.

 

"מרקדו" -  דרך פ"ת 132, מגדל עזריאלי , תל אביב

 

 

 

 

 

 

 

 

 



http://www.pascalpr.co.il/7446/%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%9c-%d7%9e%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%94/%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%93%d7%95/

פסקל פרץ-רובין